אורות מרצדים, קריאות עמומות, טרדות והתרגשות. משהו נמצא שם ברקע, סביבנו או בתוכנו, וקורא לנו לפעול.
החלומות נושאים ידע שמניע אותנו לכיוונים לא ברורים. היצירות המוצגות נעות בין הפשטה להתבהרות, ומציגות חיפוש אינטימי של אמניות שרוצות להבין את התחושות שפוקדות אותן במרחק שבין ערות לחלום – מבלי לפספס את הנקודה הפנימית. האמניות נעות בין זיכרונות מטרידים לידיעות לא מגובשות, מתוך אמונה כי יש איזו דחיפות שרק היצירה יכולה להשיג, לפני שהמילים המוכרות יפספסו את הנקודה. הדימויים שהן יוצרות מגבשים דימוי חדש, תוך התרחקות מהדימוי הברור, הבנאלי.
רגע לפני הפעולה - אנחנו נותנות לפעולת האמנות להוביל.
אני אף פעם לא נוהגת להתעורר באמצע הלילה, אבל הפעם זה הקפיץ אותי: קול צורם ומחריש צרח לי לתוך המוח "פיייייילללללל" גבוה וחד. נשפכה צרחה לתוכי ואחר-כך ריצודים של נקודות, חיבורים, רשתות סכמטיות סימטריות אין-סוף... התעוררתי, הלב הולם בחוזקה. מי זה? אני רוצה לחפש את הפיל.
ליאורה גור
שמש צל / לירון אוחיון
נָקִיץ בְּאֵיבָרֵינוּ הָרְפוּיִים
וּבְּפָנֵינוּ הַמְּבוֹהָלוֹת
קִמְטֵי הַסָּדִין יָעִידוּ
כִּי לָחַמְנוּ
עַד
טִיפָּתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.
שָׁעוֹן יַתְרִיעַ
לַלַּיְלָה אֵין שְׁבוּיִים
לַשֶּׁמֶשׁ
צֵל.
שמש צהריים חמה, אדמה לוהטת לרגליי, אני באמצע שומקום.
אני רצה, מנסה לצעוק לעזרה אבל אין אף אחד מסביב, רק בתים נטושים, שמש ואדמה מלאה קוצים, דרדר. מסתכלת אחורה, רואה ערפל ושוב מבולבלת. ברקע קולות, מבינה שאני לכודה בתוך חלום אך לא מצליחה להתעורר ממנו. בערבית זה מצב שנקרא "אבו ראבוס" ( ابو ربوص ).
ממשיכה לרוץ באפס כוחות, מאיטה את הקצב ומרגישה שאני עומדת ליפול, מגיעה לכביש בטון, גם הוא לוהט. מפחדת ליפול, מזיעה, מבולבלת. שמש שורפת לי את הגוף, קולות ברקע של אמא ואבא מדברים עם חברים, צוחקים. אני צועקת ואף אחד לא שומע.
אני מתחילה לחוש קוצים בפה, לועסת ולועסת ומנסה להקיא ולא מצליחה, גם לא לבלוע. הקוצים נלכדו בתוך הפה. אני מותשת. מנסה להיחלץ מהחלום, מפחדת מהקוצים, זועקת וצועקת בכל הכוח, ואז שומעת: ...נירוואנה, תתעוררי.
נירוואנה דבאח
חום וחושך בליבה של מערת האני שולחים שורשים לאמא אדמה ומחברים לחומר. במעמקי החושך, בין רשתות חיבורי עבר הווה עתיד, נמצא המקום שבו שוהות בהרמוניה זו לצד זו השאלות והתשובות היוצרות את מציאות חיי. מסע אל דממת מערת האני הנמצאת בין יקיצה לערות טומנת בדממתה פתרונות סודות, לו רק אתמסר לשקט.
עפרה קנה