התערוכה מזמינה לקפוץ על החיים ועל המוות למערבולת האלימות, הסבל, ההיעדר, הלידה והצמיחה.
התערוכה מנסה ליצור חיבורים צורניים, חומריים ותוכניים בין גופי עבודות שונים:
כיאן אגברייה מעבדת בעבודות רישום ופיסול את חוויית ההיריון והלידה.
הדר בן מאיר רושמת רגעים שבהם ההיעדר הופך לאירוע משמעותי, ומציגה שתי עבודות תנועה: האחת עוסקת ב'ביצת דוגון', זרע העולם במיתולוגיה האפריקאית, והשנייה בחוויית הלימבו של מבקשי המקלט האריתראים בשכונת הדר בחיפה.
רעי רביב מציג עבודות רישום והדפס בשחור על שחור, כולן עיבוד של צילומים של אירועי טרור ואלימות, המתמודדים עם הצורך לראות לתוך האפלה.
העבודות בתערוכה מנסות לחצות מְהַ"מתה" – חידלונו של הגוף הפיזי, דרך ה"מטא" – התבוננות-העל על הקיום, אל המטפיזי.