טופס - נייח

מוזה 42 - לולא היו דלתות בכלל

תואר שני בחינוך - תואר בחינוך
תערוכות מוזה 42​

'לולא היו דלתות בכלל'
הפקולטה ללימודים מתקדמים
התכנית הרב-תחומית להוראת מדעי הרוח והאמנויות, מסלול אומנ.ית-מורה-יוצר.ת.​ ​ 

פתיחה:  25.3.24
נעילה: 25.5.24
יצירה ואוצרוּתמיטל סעדון, נטע זידל, יתרב חטיב, ליאור וקסלר, יעל דרייזין רבו, דנה ניצני

אוצרת מלווה: רותי הלביץ כהן
הפקה
: לי צבר


"והרי לולא היו דלתות בכלל, אפשר היה להסיק מסקנות מפתיעות פי כמה..."
(ז'ורז' פרק, מתוך חלל וכו' : מבחר מרחבים). 

"אחרי שעקבתי אחר חלומות - בהקיץ של מגורים במקומות הבלתי - ניתנים למגורים הללו, חזרתי לדימויים שכדי שנוכל לחיותם, דורשים שנעשה עצמנו קטנים ממש, כמו בתוך קן או קונכייה. למעשה האם איננו מוצאים גם בתוך הבתים שלנו גומחות ופינות שאנו אוהבים להתכרבל בהן? להתכרבל שייך לפנומנולוגיה של הפועל 'לגור' . רק מי שיודע להתכרבל יזכה לשכון במלוא העוצמה." (גסטון בשלאר, מתוך הפואטיקה של החלל)

התקופה החולפת עוררה בנו צורך בהתבוננות פנימית, מיקוד וחקירה, שהובילו אותנו לנושאי יצירה משותפים הקשורים לחלל פנימי. החלל הפנימי משמש כמקום בטוח בו אנו יכולים לסגת, להתכנס פנימה, ליצור, לאגור כוחות ולבטא את האינדיבידואליות שלנו. החללים הפנימיים משמשים בסיס, מעין רקע לפעילויות היומיומיות שלנו, מאפשרים נוחות, פונקציונליות ותחושת שייכות.
החשיבות של החלל הפנימי טמונה ביכולתו לטפח את תחושת הרווחה הפיזית, הרגשית והרוחנית, וביצירת איזון הרמוני בין העולם החיצוני לאני הפנימי שלנו.

התערוכה היא תוצר משותף של שש אמניות הלומדות במסלול אמנ.ית-מורה-יוצר.ת תואר שני בהוראת מדעי הרוח והאמנויות בגישה רב-תחומית, במכללת אורנים. כל אחת מהמציגות פותחת דלת בדרכה, מפרקת, בונה, נושאת, מכילה או מגבשת את המרחב הפנימי שלה, ויחד הן מייצרות דלת כניסה למרחב משותף וחדש.

דנה ניצני 
אני יוצרת עבודות הדפס ומיצב. דרך תהליכי היצירה אני בוחנת כיצד יצירת האומנות יכולה לשמש שפה חזותית להמחשה ועיבוד של זיכרונות, חוויות ורגשות מורכבים. היצירה שלי משמשת עדות ויזואלית לזיכרון האישי הטראומתי ובכך היא גם מהדהדת טראומות נשיות קולקטיביות.
אני בודקת איך אפשר לתאר בפעולה אומנותית את הרטט העדין, את הרעד הפנימי, את הרגע שבו הנשמה נבהלת, קופאת, נעתקת.

מיטל סעדון
בעבודתי אני חוקרת מערכות יחסים שהגבולות בהן לא ברורים, כשגוף אחד פולש לאחר ותופס את מקומו ואת העיוות שנוצר מהכלאה של שני הגופים. ברישומים הקו שלי כמו מייצר הסוואה ומתאר עולם נעים והרמוני, אבל התוכן המצויר מלמד על מציאות מורכבת יותר. אני מעבדת את המצבים המורכבים של פולשנות וטפילות, אי-יציבות, תעתוע, חוסר עקביות, ערעור הקרקע והיסודות. אני מנסה לבטא את החוויה הגופנית שנעה על הציר בין להחזיק ולשמוט.

נטע זידל - "רהיטים מספרים ודירות מדברות"
עבודותיי עוסקות בפירוק והרכבה של חדרים ביתיים.
לכל חדר וחפץ במרחב הביתי היגיון משלו, כפי שכל חלק מהיצירה בסדרה מספר סיפור של טרנספורמציה. רהיטים פונקציונליים הופכים לדמיוניים ומאורגנים מחדש לקומפוזיציות המאתגרות את המושגים המקובלים של איזון ושימושיות. מושג הבית בתקופה הזו מחזק את הצורך ואת הרצון להרכיב את החלל הפנימי מחדש, כך שינוע, יכיל ויבטא את מנעד הרגשות שהתקופה מעוררת. הדירות והרהיטים משתלבים באמצעות קולאז' ומייצרים מרחבים חדשים המזמינים את הצופה להרהר בנוסטלגיה על הזמן החולף ולחשוב על מהותו העכשווית.

יעל דרייזין רבו
בפעולת הציור אני מביטה בלב ההתרחשות, בשימת דגש על מה שבין היומיומי לרוחני וטקסי. קיים יופי בנראות הפשוטה של הדברים. אני מנסה לפרש את המציאות דרך פעולת הציור באופן דואלי, מצד אחד להראות את הייאוש שבפשטות ומצד אחר לחשוף את הטקסיות המיסטית שבה. 
אני בוחרת לתאר את הקשר שבין אם לבנה בסביבה הביתית. מנקודת מבט נשית אני מספרת סיפור על אינטימיות אנושית ומשפחתית, חוקרת מערכות יחסים בין אנשים ובין אדם למהות. אני בונה מעין סיפור אלגורי.
הדברים שמתקיימים באותו הרגע סותרים לפעמים את הרושם הראשוני שנוצר לצופה. מבט ממושך ברגע נתון עלול לסתור את הרושם הראשוני ולחשוף דואליות שקיימת במציאות ולעורר אי נוחות.
ליאור וקסלר

ליאור וקסלר
עבודה 1: "תריסים"
בעבודת הווידאו "תריסים" התריס חושף דינמיקה של יחסים בין החיים הפרטיים והציבוריים.  התריס מסמן פרטיות וגבול למרחב הבין-אישי אך הוא גם מאפשר מציצנות דו-כיוונית. העבודה בוחנת את יחסי הכוחות המשתנים בין המציץ לזה שמציצים לו. התריס נע בין תפקידיו כמסך מגן וכמסך חושף וביטוי למצבי לחץ ופרנויות. 

עבודה 2: "שעיר לעזאזל"

עבודת הווידאו "שעיר לעזאזל" מתעדת מפגש מחודש של האמנית עם סלע מתקופת נערותה. הסלע שימש מקום פורקן לתחושות כאב, כעס ובדידות והיה מעין "עד" לתהליך מסע התבגרות רגשי. 
המפגש המחודש לאחר שנים מציף דרך פעולות ומחוות גופניות את המטען שהסלע שמר. 

יתרב חטיב
עבודותיי עשויות במדיומים שונים, בהם התחריט, והן מדגישות את הכאב של אם שבחרה להפיל את העובר שלה.
ההפלה נעשתה בסודיות שכן על פי האסלאם מותר להפיל לפני היום ה-40, ולמרות זאת החברה, ובייחוד הסביבה הפרטית שלי, מאשימה את מי שעושה הפלה גם בשלבים מוקדמים יותר של ההיריון. 
הסוד מייצר קונפליקט. עבודותיי עוסקות בקונפליקט הזה ומנסות למצוא פתרון לשאלות האתיות הכרוכות בהפלות.

תואר שני באומנות - תואר באומנות  
יתרב חטיב, מזיונה, 64X53
צלם: עבד אל חכים חטיב​
תואר שני באמנות - תואר באמנות 
ליאור וקסלר, לאלף סלעים. 2024
צילום: נטע זידל 

תואר שני באומנות - תואר באומנות 
נטע זידל, פרט מתוך 'רהיטים מדברים ודירות מספרות' 50.70​
תואר שני באומנות - לימודי אומנות 
דנה ניצני, טובלת​
צילום: שני שגיב​
תואר שני באומנות - תואר באומנות 
יעל דרייזין רבו, ​חצר, שמן על בד, 180X140


Footer Mobile