לפי ג'יימס קארי (1989), אחד מחוקרי תקשורת ידועים, את אמצעי המדיה אפשר לבחון בשני היבטים עיקריים: תקשורת כהעברה ותקשורת כהתכנסות. תפקיד התקשורת כהעברה הוא להעביר מידע, כללי התנהגות וקודים תרבותיים. תפקיד התקשורת כהתכנסות הוא לספר מידע סמלי מוכר המייצר שפה משותפת לכולם, תחושת אחדות ולכידות בחברה.
את העולם הסמלי ותחושת האחדות, יוצרת התקשורת על ידי ריטואלים ("טקסים") שחוזרים על עצמם. היא חוזרת על אותם דימויים, בסדר מסוים ובאותה השפה. התקשורת היא מפה תרבותית שמכילה סמלים וסימנים ששאבו אותם אמנם מהמציאות, אך על המפה הם מייצרים מציאות חדשה. הצופים או הקוראים מפנימים את אותו עולם סמלי שהתקשורת מייצגת עבורו וחווים אותו כאמיתי וחד משמעי.
זהו הנושא שמעניין אותנו כסוציולוגים וכאנשי אזרחות. אם קארי משתמש ב"מטפורת הדג במים": כמו שדג עטוף במים, אך אינו מודע לכך, כך בני האדם לא מודעים לתרבות התקשורת שעוטפת אותם - הרי שאנחנו נרצה להבין איך בדיוק המסר של התקשורת מופנם ומגיע ליעדו? איך זה בא לידי ביטוי בהתנהגותיות ובתגובות של הצופים/ הקוראים? וכן - איך התקשורת מייצגת את המציאות? איך היא מייצרת מציאות חדשה? איך היא משקפת מציאות קיימת? איך אנחנו – הקוראים והצופים - מגבשים, על סמך המידע מהמדיה, את העמדות שלנו?
כדי לענות על שאלות אלה, משתתפים בכנס עיתונאים ואנשי מדיה ידועים אשר יתייחסו הן לסוגיות פנים ישראליות, כמו מאבק בשחיתות, אלימות וגזענות, והן לסוגיות הקשורות לענייני חוץ, כמו המלחמה של רוסיה באוקראינה וסוגיית הפליטים. במהלך הכנס נשמע גם את אלון באום, יו"ר אגודת הסטודנטים הלומד בחוג לאזרחות, אשר יספר על חוויית המסע שלו לגבול מולדובה-אוקראינה בתוך המשלחת של איחוד ההצלה. נסכם את הכנס בשמיעת השירים האוקראיניים ובשיחה עם הכנרית יוליה קנטור.