מה אפשר ללמוד מ'סיפורה של שפחה' על ריבוד חברתי ועל סוגים של צדק בישראל?
ד"ר עופר קצ'רגין

הסיפור הבדיוני החשוב של השפחה (שפורסם במקור ב-1985) הפך להיות לסמל תרבותי של המאבק הפמיניסטי ב'פטריארכיה' וב'מיזוגניה' (במידה רבה תודות לעיבודו הטלוויזיוני). גם הסופרת מרגרט אטווד הפכה לסמל שכזה. ואולם, גם בסיפור הבדיוני וגם בסיפור הביוגרפי של הסופרת ישנם חלקים מוצנעים, חלקים שיכולים להאיר באור אחר הן את הפרשנות המקובלת של הסיפור והן את אלו של מבני הכוח הריבודיים של החברה הישראלית.
נגלה שממש כמו ברפובליקת גלעד הבדיונית גם בישראל של 2020 ישנם סוגים שונים של "צדק", כאלה שמתנגשים אלה באלה.
נגלה שיש גם סוגים שונים של "פמיניזם". וגם בחברה העכשווית, ממש כמו בטקסט, אנשים שונים עושים בחירות שונות. ולא תמיד ברור (גם לבוחרים עצמם) אלו מהבחירות יותר "צודקות" ואת מה או את מי הן בעצם משרתות.