גן הפסלים באורנים

גן הפסלים באורנים​


 ​'מלאך', ברזל, 2020-1

פסל, צייר, רשם ואנטמולוג (חוקר חרקים)​


יעקב דורצ'ין, נ.1946
לימד במכון לאומנות 1977- 1987
פסל, צייר, רשם ואנטמולוג (חוקר חרקים)
יצירותיו של דורצ'ין לאורך שנים רבות הן אסמבלז'ים ופסלים העשויים על פי רוב ממתכת וברזל חלוד לרוב. לעיתים ישנן חריגות מבחינת החומרים המרכיבים את הפסלים וכן נוכחות של שרידי צבע בברזל. חלק מיצירותיו הן מונומנטליות בממדיהן וחלקן ומוצבות בחללים פתוחים. 

פרסים:
1985 פרס אוסקר הנדלר, קיבוץ לוחמי הגטאות, ישראל
1989 מלגה ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות, משרד החינוך והתרבות
1993 פרס לציור ולפיסול על-שם נחום גוטמן, הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
1996 פרס בנק דיסקונט לישראל לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
2000 פרס לאמנות ע"ש קרן אפטוביצר, על הישג מכובד באמנויות יצירה עכשווית, מוזיאון חיפה לאמנות
2004 פרס אמת: האמנות, המדע והתרבות, משרד ראש הממשלה
2006 פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב
2011 פרס ישראל בתחום הפיסול


​​​​​
 ​יונתן אופק, 'הר ובית', בזלת, 2022

מלמד במכון לאומנות משנת 2018​


יונתן אופק, נ.1973
מלמד במכון לאומנות משנת 2018

פסל
עבודותיו שואבות השראה ממקורות רבים, כולל תקופות מסופוטמיות, פרה-קולמיאניות ואמנות נוצרית מוקדמת. הוא עוסק במקום והעדרו, השקיקה לתחושה של שייכות ובאותה העת גירוי תחושת התנתקות, כמו גם נושאי יהדות, ישראליות, חרדה קיומית, אובדן והקרבה.
פסליו מוזנים מהתרבות העברית: תיבת נח, מטה אהרון, גלות ושוטטות. פסלי הנוף שלו הינם מקומות נכספים, בלתי נגישים. "מקום" בשביל אופק אינו ממלכה של שלווה אלא נוף של  בדידות, ותזכורת של המחסור בשייכות בין הדורות. העבודה שלו מתאפיינת בסדרתיות. בנו של האמן אברהם אופק ז"ל.

פרסים:
2013 מלגת אמן מורה משרד התרבות
2005 מלגה לעידוד היצירה קרן איש שלום
2004 פרס קרן הכט ליוצרים צעירים

לחצו לצפייה​​​​​​​​​​
 ​יוחאי אברהמי, 'יאיר', בטון, 1994

מלמד במכון לאומנות משנת 2018​


יוחאי אברהמי, נ.1970
מלמד במכון לאומנות משנת 2008 
שימש כראש המכון לאומנות בין השנים 2014- 2018
תחומי יצירתו כוללים פיסול, רישום, וידאו, כתיבה, סיורים ומצגות לתיאטרון.

פרסים:
2003 פרס אמן צעיר, משרד התרבות.
2007 פרס עידוד היצירה, משרד התרבות.
פסלים במרחב הציבורי: 
2021 פסל בחוץ, מרכז ישראל לאמנויות דיגיטלי, חולון, "לשתף ההיסטוריה שלנו"
 ​דב פייגין, 'קומפוזיציה עם משטחים אפקיים', ברזל, 1962

שימש כראש המכון לאומנות בין השנים 1953- 1956
פסל. עבודתו המוקדמת מושפעת מן האמנות הכנענית


דב פייגין, (2000-1907)
שימש כראש המכון לאומנות בין השנים 1953- 1956
פסל. עבודתו המוקדמת מושפעת מן האמנות הכנענית.

יצירותיו משנות ה-30 וה-40 כללו נושאים של דיוקנאות ודימויים מסורתיים, סגנון הפיסול הושפע מן האמנות המודרניסטית הצרפתית של ראשית המאה ה-20, כגון מעבודות של רודן, מאיול ואחרים. 
החל ממחצית שנות ה-40 החלה עבודתו לעבור תהליך של הפשטה, תוך גיבוש סגנון מונומנטלי יותר לעיצוב הדמויות וגישה "ארכאית" לעיצובן. 
בשנים 1948–1963 וכל עוד הקבוצה פעלה, נמנה פייגין נמנה על קבוצת 'אופקים חדשים' שפעלה בישראל וביקשה לעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל. תרומתה העיקרית הייתה בגיבוש סגנון ציור ופיסול לירי, בעל סממנים של הפשטה.
בשנת 1956 החל פייגין לפסל בברזל בהשפעת הפיסול המודרניסטי של אמנים כגון פבלו פיקאסו, חוליו גונזאלס ואחרים. בתחילה כרישום בחלל בעזרת חוטי ברזל מולחמים. עבודות משנת 1956, מציגות התפתחות מהירה מיצירה קווית ליצירה הבנויה ממשטחים היוצרים קומפוזיציה דינאמית. מגמה זו התחזקה ביצירת עבודות כמעט חסרות נפח, עשויות מיריעות מתכת גזורות ומקופלות.

פרסים:
1938 פרס דיזנגוף לציור ופיסול
1946-1945, פרס דיזינגוף
1953 פרס קרן חיפה לאמן בוגר, עירית חיפה
1958 פרס מועדון מילוא
1985 אות יקיר עיריית גבעתיים
1985 פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים

פסלים במרחב הציבורי:
1944 אנדארטא "לזכר ילדים נהדרים", ברונזה
1949 אנדארטא לזכר חללי מלחמת העצמאות, רחובות
1951 האנדרטה לזכר חללי מלחמת העצמאות, עמק הירדן
1967 תבליט קיר, ב'ס תיכון "אורט", כפר סבא
1959 "צמיחה"
1970 רמת השרון
1982 פלדה צבועה,ללא שם, גן העצמאות​​
 ​אמירה פודי, 'בוקג'ה', יציקת בטון וגבס, 2022

בוגרת המכון לאומנות משנת 2016
מלמדת במכון לאומנות משנת 2016 


אמירה פודי, נ.1982
בוגרת המכון לאומנות משנת 2016
מלמדת במכון לאומנות משנת 2016 

אמירה פודי, תושבת הכפר טייבה, מעמתת את הצופה עם תחושות סותרות  של קבלה, הסתייגות או רתיעה מהחיג'אב, שהיא עצמה חווה כאישה מוסלמית דתיה. לדבריה, הכיסוי העוטף את הראש הוא ביסודו מצווה דתית שהאישה לוקחת על עצמה (במקרה של פודי מבחירה חופשית), אך במפגש עם האחר מהווה הכיסוי סוג של מחסום, בשל האופן בו נשים מכוסות מתויגות מיידית, ללא קשר לאישיותן או מהותן.
כאמנית דתייה משתמשת פודי בחיג'אב כמטפורה למאבק הפנימי-אישי של האישה, הנע בין העצמה להדרה ובין גילוי להסתרה
 ​רחל מנשה דור, 'אבני שתיה', אבנית, 2014

מלמדת במכון לאומנות משנת 2016​


רחל מנשה דור, נ.1973
מלמדת במכון לאומנות משנת 2016

היסודות בעבודתה נוגעים באהבתה לטבע ודקויותיו, בעברה כגיאולוגית, וגם בתחושת אי השייכות ובכמיהה לשייכות. 
בחלק מעבודותיה משמשת הגיאולוגיה, דרך העבודה בחומר, פלטפורמה להבעת רעיונות שונים, ביניהם התלישות והקושי להכות שורשים במקום זר, את הקושי הרב והתסכול בגישור פערי שפה ותרבות במהלך החיים במדינה זרה ובכלל.

 ​ורדה יתום, 'כריעה לבנה', אבנית, 2005

בוגרת המכון לאומנות בשנת 1984
לימדה במכון לאומנות בין השנים 1985- 2013​


ורדה יתום, נ.1946
בוגרת המכון לאומנות בשנת 1984
לימדה במכון לאומנות בין השנים 1985- 2013
עוסקת בפיסול קרמי ובצורפות
הוכרה ע"י ועדה בינ"ל כאחת מעשרת פסלי הקרמיקה המובילים בעולם.

Footer Mobile