גן הפסלים באורנים

גן הפסלים של המכון לאמנות הוקם בלב הקמפוס בשנת 2021 לרגל חגיגות ה־70 למכללת אורנים. נבחרו להציג בו אנשי המכון לאמנות בעבר ובהווה: סטודנטים, בוגרים, אמנים, מרצים וגמלאים המייצגים את הרוח ואת העשייה האמנותית של המכון לאורך השנים.

את הגן ייחדנו למדיום הפיסול מתוך רצון להדגיש את הזיקה העמוקה לנוף המקום, ולטבע העשיר שבו נרקמת היצירה ביחסיה עם הסביבה; בשהייה, בהתבוננות ובתנועה והחיים באוויר הפתוח.

גן הפסלים מעשיר את אוצרות הרוח והתרבות של המקום ומוסיף למרחב הקמפוס מפגש עם אמנות מקורית, כך שהפסלים בו הם חלק בלתי נפרד מתנועתם של באי המכללה.

הגן משמש גם כמתחם למידה ומשמש בסיס והשראה לרוח אורנים ולחדוות היצירה.

'מלאך'

יעקב דורצ'ין, 'מלאך', ברזל, 2020-1

יעקב דורצ'ין, נ.1946

לימד במכון לאומנות 1977- 1987

אודות יעקב דורצ'ין

יעקב דורצ'ין, נ.1946

לימד במכון לאומנות 1977- 1987

פסל, צייר, רשם ואנטמולוג (חוקר חרקים)

יצירותיו של דורצ'ין לאורך שנים רבות הן אסמבלז'ים ופסלים העשויים על פי רוב ממתכת וברזל חלוד לרוב. לעיתים ישנן חריגות מבחינת החומרים המרכיבים את הפסלים וכן נוכחות של שרידי צבע בברזל. חלק מיצירותיו הן מונומנטליות בממדיהן וחלקן ומוצבות בחללים פתוחים.

פרסים:

1985 פרס אוסקר הנדלר, קיבוץ לוחמי הגטאות, ישראל

1989 מלגה ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות, משרד החינוך והתרבות

1993 פרס לציור ולפיסול על-שם נחום גוטמן, הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל

1996 פרס בנק דיסקונט לישראל לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים

2000 פרס לאמנות ע"ש קרן אפטוביצר, על הישג מכובד באמנויות יצירה עכשווית, מוזיאון חיפה לאמנות

2004 פרס אמת: האמנות, המדע והתרבות, משרד ראש הממשלה

2006 פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב

2011 פרס ישראל בתחום הפיסול

'יאיר'

יוחאי אברהמי, 'יאיר', בטון, 1994

יוחאי אברהמי, נ.1970

מלמד במכון לאומנות משנת 2008

שימש כראש המכון לאומנות בין השנים 2014- 2018

אודות יוחאי אברהמי

יוחאי אברהמי, נ.1970

מלמד במכון לאומנות משנת 2008

שימש כראש המכון לאומנות בין השנים 2014- 2018

תחומי יצירתו כוללים פיסול, רישום, וידאו, כתיבה, סיורים ומצגות לתיאטרון.

פרסים:

2003 פרס אמן צעיר, משרד התרבות.

2007 פרס עידוד היצירה, משרד התרבות.

פסלים במרחב הציבורי:

2021 פסל בחוץ, מרכז ישראל לאמנויות דיגיטלי, חולון, "לשתף ההיסטוריה שלנו"

'עובדה 1'

יחיאל שמי, 'עובדה 1', ברזל, 1994

יחיאל שמי (2003-1922)

לימד במכון לאומנות בשנים 1951 ו- 1990

אודות יחיאל שמי

יחיאל שמי (2003-1922)

לימד במכון לאומנות בשנים 1951 ו- 1990

מחשובי הפסלים והציירים בארץ, זוכה פרס ישראל לפיסול.

שמי נמנה עם אמני קבוצת "אופקים חדשים" (1952-1963) והשתתף בכל תערוכותיה. צעדיו הראשונים היו בפיסול באבן ובעץ. בשנת 1955 החל לפסל בברזל. המעבר לברזל בשנות ה-50 והורדת הפסל מהכן, היו גם המפנה והמעבר מפיסול פיגורטיבי לעיסוק במופשט. מהלך זה היה פורץ דרך בתחומו והפך אותו לאמן מרכזי באמנות הישראלית.

מאז שנות ה-60 יצר שמי פסלים ציבוריים רבים.

פרסים:

1954 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב-יפו

1981 פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים

1986 פרס ישראל על מפעל חיים בפיסול ארץ-ישראלי

2000 פרס קרן אווה ומנדל פונדיק לאמנות ישראלית,, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב

קישור לאתר האינטרנט

'אבני שתיה'

רחל מנשה דור, 'אבני שתיה', אבנית, 2014

רחל מנשה דור, נ.1973

מלמדת במכון לאומנות משנת 2016

אודות רחל מנשה דור

רחל מנשה דור, נ.1973

מלמדת במכון לאומנות משנת 2016

היסודות בעבודתה נוגעים באהבתה לטבע ודקויותיו, בעברה כגיאולוגית, וגם בתחושת אי השייכות ובכמיהה לשייכות.

בחלק מעבודותיה משמשת הגיאולוגיה, דרך העבודה בחומר, פלטפורמה להבעת רעיונות שונים, ביניהם התלישות והקושי להכות שורשים במקום זר, את הקושי הרב והתסכול בגישור פערי שפה ותרבות במהלך החיים במדינה זרה ובכלל.

גן הפסלים - רחל מנשה דור

'קומפוזיציה עם משטחים אפקיים'

דב פייגין, 'קומפוזיציה עם משטחים אפקיים', ברזל, 1962

דב פייגין, (2000-1907)

שימש כראש המכון לאומנות בין השנים 1953- 1956

אודות דב פייגין

דב פייגין, (2000-1907)

שימש כראש המכון לאומנות בין השנים 1953- 1956

פסל. עבודתו המוקדמת מושפעת מן האמנות הכנענית.

יצירותיו משנות ה-30 וה-40 כללו נושאים של דיוקנאות ודימויים מסורתיים, סגנון הפיסול הושפע מן האמנות המודרניסטית הצרפתית של ראשית המאה ה-20, כגון מעבודות של רודן, מאיול ואחרים.

החל ממחצית שנות ה-40 החלה עבודתו לעבור תהליך של הפשטה, תוך גיבוש סגנון מונומנטלי יותר לעיצוב הדמויות וגישה "ארכאית" לעיצובן.

בשנים 1948–1963 וכל עוד הקבוצה פעלה, נמנה פייגין נמנה על קבוצת 'אופקים חדשים' שפעלה בישראל וביקשה לעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל. תרומתה העיקרית הייתה בגיבוש סגנון ציור ופיסול לירי, בעל סממנים של הפשטה.

בשנת 1956 החל פייגין לפסל בברזל בהשפעת הפיסול המודרניסטי של אמנים כגון פבלו פיקאסו, חוליו גונזאלס ואחרים. בתחילה כרישום בחלל בעזרת חוטי ברזל מולחמים. עבודות משנת 1956, מציגות התפתחות מהירה מיצירה קווית ליצירה הבנויה ממשטחים היוצרים קומפוזיציה דינאמית. מגמה זו התחזקה ביצירת עבודות כמעט חסרות נפח, עשויות מיריעות מתכת גזורות ומקופלות.

פרסים:

1938 פרס דיזנגוף לציור ופיסול

1946-1945, פרס דיזינגוף

1953 פרס קרן חיפה לאמן בוגר, עירית חיפה

1958 פרס מועדון מילוא

1985 אות יקיר עיריית גבעתיים

1985 פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים

פסלים במרחב הציבורי:

1944 אנדארטא "לזכר ילדים נהדרים", ברונזה

1949 אנדארטא לזכר חללי מלחמת העצמאות, רחובות

1951 האנדרטה לזכר חללי מלחמת העצמאות, עמק הירדן

1967 תבליט קיר, ב'ס תיכון "אורט", כפר סבא

1959 "צמיחה"

1970 רמת השרון

1982 פלדה צבועה,ללא שם, גן העצמאות

'ונוס אוספת בצל'

אלי שמיר, 'ונוס אוספת בצל', ברונזה, 2022

אלי שמיר, נ.1953

לימד במכון לאומנות 1999- 2021

אודות אלי שמיר

אלי שמיר, נ.1953

לימד במכון לאומנות 1999- 2021

צייר ופסל, יצירתו קשורה קשר הדוק לכפר יהושע ולעמק יזרעאל, כמקום פיזי ומיתולוגי.

פרסים:

1979 מילגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע'ש שרת

1983 מלגה ממשלת איטליה

1987 פרס פניגר לאמן צעיר, ירושלים

2005 פרס שר החינוך התרבות והספורט

2006 פרס על שם בנו גיטר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב

קישור לאתר האינטרנט

'ברוש'

עמי לוי, 'ברוש', זכוכית ומתכת, שנות ה- 90

עמי לוי (2013-1954)

לימד במכון לאומנות בין השנים 1987- 2003

אודות עמי לוי

עמי לוי (2013-1954)

לימד במכון לאומנות בין השנים 1987- 2003

פסל.

פסליו הינם דימויים פואטיים של בתים וברושים. לוי הרבה להשתמש בזכוכית כחומר גלם לעבודותיו. יצר פסלים רבים במרחב הציבורי בישראל. בין עבודותיו הידועות "עמוד/ ברוש" (1994) במשרד ראש הממשלה, "שדרות דקלים" (1989 / 2001) במחלף הסירה, הרצליה ועוד.

פרסים:

1989 פרס האמן הצעיר, משרד החינוך והתרבות

1989 תחרות פיסול בחוץ, פרס שני, מוזיאון הרצליה לאמנות, הרצליה

2001 תחרות חברת החשמל לעיצוב עמודי מתח גבוה

פסלים במרחב הציבורי:

צ'עסי, ליד פאריס, צרפת (1985)

הפארק הלאומי, רמת-גן (1990)

כפר סטודנטים ע"ש מנחמיה (1995)

משרד ראש הממשלה, ירושלים (1996)

בית לוי יצחק, תל-אביב (1997)

בית זכרון, סביון (1999)

היכל המשפט, נצרת (2001)

מלון גן-מלכותי, אילת

מרכז בריאות נפש, בית כלא א

'מאובן'

דליה מאירי, 'מאובן', סלע גיר, 1994

דליה מאירי, נ. 1951

לימדה במכון לאומנות בין השנים 1997- 2019

אודות דליה מאירי

דליה מאירי, נ. 1951

לימדה במכון לאומנות בין השנים 1997- 2019

דליה היא פסלת שיוצרת במגוון חומרים וטכניקות. יצרה עשרות פסלים מונומטליים (מונומנטלי = גדול, אדיר, כביר) ואתרים סביבתיים בארץ ובעולם.

כל העבודות צמודות לקרקע מחומרי אבן וברזל.

פרסים:

1972-76, מילגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע'ש שרת

1978 פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים, לפיסולי הזיכרון

1980 מענק מקרן תרבות אמריקה-ישראל, ללימודים ביפן- גנים יפנים

1993 פרס שני, תחרות בפיסול, סימפוזיית מעלות

2000 פרס משרד התרבות, עידוד על יצירת אמנות

2001 פרס שני, תחרות בפיסול, סימפוזיית מעלות, לפיסול "אבנים בגליל"

פסלים במרחב הציבורי:

אנדרטאות:

1994 פארק התעשייה, מגדל העמק;

מיצפור בכביש מורשת כפר מנדא, הגליל התחתון;

מעלות; שביל פיסולי, אתר התכנסות ומציפור בכביש מתלול צורים בדרך לתפן.

1981 גן וולובלסקי-קרני, תל אביב.

קישור לאתר האינטרנט

'הר ובית'

יונתן אופק, 'הר ובית', בזלת, 2022

יונתן אופק, נ.1973

מלמד במכון לאומנות משנת 2018

אודות יונתן אופק

יונתן אופק, נ.1973

מלמד במכון לאומנות משנת 2018

פסל

עבודותיו שואבות השראה ממקורות רבים, כולל תקופות מסופוטמיות, פרה-קולמיאניות ואמנות נוצרית מוקדמת. הוא עוסק במקום והעדרו, השקיקה לתחושה של שייכות ובאותה העת גירוי תחושת התנתקות, כמו גם נושאי יהדות, ישראליות, חרדה קיומית, אובדן והקרבה.

פסליו מוזנים מהתרבות העברית: תיבת נח, מטה אהרון, גלות ושוטטות. פסלי הנוף שלו הינם מקומות נכספים, בלתי נגישים. "מקום" בשביל אופק אינו ממלכה של שלווה אלא נוף של בדידות, ותזכורת של המחסור בשייכות בין הדורות. העבודה שלו מתאפיינת בסדרתיות. בנו של האמן אברהם אופק ז"ל.

פרסים:

2013 מלגת אמן מורה משרד התרבות

2005 מלגה לעידוד היצירה קרן איש שלום

2004 פרס קרן הכט ליוצרים צעירים

לחצו לצפייה

'בוקג'ה'

אמירה פודי, 'בוקג'ה', יציקת בטון וגבס, 2022

אמירה פודי, נ.1982

מלמדת במכון לאומנות משנת 2016

בוגרת המכון לאומנות משנת 2016

אודות אמירה פודי

אמירה פודי, נ.1982

מלמדת במכון לאומנות משנת 2016

בוגרת המכון לאומנות משנת 2016

בוקג'ה הוא צרור מבד אשר אוספים לתוכו חפצים כאשר נאלצים לעזוב בית במהירות. פסל זה הוא אינטרפטציה לעבודה מוקדמת של פודי, משנת 2019, של ערימת צרורות כאלו. פודי מציבה צרור מבטון. הבטון מסמל כובד ומועקה, אך גם נוכחות וזיכרון. כאשר מרימים את הצרור מגלים שהוא קל משקל.

לחצו לצפייה

'אבני שתיה'

רחל מנשה דור, 'אבני שתיה', אבנית, 2014

מלמדת במכון לאומנות משנת 2016

אודות רחל מנשה דור

רחל מנשה דור, נ.1973

מלמדת במכון לאומנות משנת 2016

היסודות בעבודתה נוגעים באהבתה לטבע ודקויותיו, בעברה כגיאולוגית, וגם בתחושת אי השייכות ובכמיהה לשייכות.

בחלק מעבודותיה משמשת הגיאולוגיה, דרך העבודה בחומר, פלטפורמה להבעת רעיונות שונים, ביניהם התלישות והקושי להכות שורשים במקום זר, את הקושי הרב והתסכול בגישור פערי שפה ותרבות במהלך החיים במדינה זרה ובכלל.

לחצו לצפייה

'כריעה לבנה'

ורדה יתום, 'כריעה לבנה', אבנית, 2005

ורדה יתום, נ.1946

לימדה במכון לאומנות בין השנים 1985- 2013

בוגרת המכון לאומנות משנת 1984