יהושע מרגולין נולד בכ"ח בתמוז שנת תרל"ז (1877), בעיירה הורודייץ שבבלארוס. הוא הגיע לראשונה לארץ ב-1905, חזר לאירופה ב-1907 שם למד ועסק בהוראה וב- 1924 עלה לבסוף  לארץ ישראל .

מרגולין הניח את היסודות והתווה את הדרך להוראת הטבע בישראל. הוא היה מורה נערץ שהלהיב את שומעיו באהבתו לטבע, משך אחריו את טובות וטובי נשות ואנשי החינוך בארץ ושימש כמקור השראה לדורות רבים של מורות, מורים, תלמידות ותלמידים שהלכו בעקבותיו. 

"הדוד יהושע"

לאחר עלייתו ארצה עבד מרגולין בבית הספר החקלאי ״מקוה ישראל״, תחילה כפועל ולאחר מכן כמורה, כאשר שם דגש על הצורך להכשיר מורות ומורים למדעי הטבע. ב-1929,  עזב מרגולין את תפקידו כמחנך במוסד החינוכי מקווה ישראל ונענה להצעתה של התנועה הקיבוצית לבוא וללמד בעין חרוד, ב״בית הספר המרכזי בעמק״. אלא שבית הספר מעולם לא קם, ומרגולין היה למורה נודד. הוא עבר מיישוב ליישוב, מצויד במיקרוסקופ ובמעבדה קטנה, ובכל מקום הדריך והסביר. אנשי העמק ששמחו לקראתו נהגו לקרוא לו "הדוד יהושע". 

מכל שנות עבודתו זכר מרגולין במיוחד את ימי נדודיו בעמק וראה בהם את הימים היפים ביותר בחייו על כך כתב: "קשרתי קשרים נפשיים עם ילדי העמק, עם הוריהם ומוריהם, תהיתי על החינוך המשותף, על הגן ובית הספר הנרקמים שם...".
בשנת ההוראה הזו בשלה בליבו ההכרה כי יש להקים מוסד להכשרה למורות ומורים לטבע, והוא חיפש מקום להקימו עד שהגיע לאזור שער העמקים. שם, לדבריו ״קסם לי טבע עשיר: ים ונהר, ביצות וחולות, הרים ובקעות.... עליתי על גבעת נחל כורדני בקרתי את כל המרחב ואמרתי בקול: ״כאן בסביבה זו יקום בית אולפנא למורי א״י העובדת״.

ב-1930 הקים את המכון הביולוגי-פדגוגי בתל אביב, להכשרת מורים שינחילו את תפיסתו לחינוך חווייתי ללימודי הטבע, בשיטת ההסתכלות, לפיה לימוד בעלי החיים והצמחים ייעשה בטבע עצמו. מרגולין לימד במוסד, הקים אוסף צמחים ובעלי חיים, וניסה משך שנים ארוכות לבסס את המקום בפעילות מול עירית תל אביב והמוסדות הציוניים. מרבית התלמידים במכון הגיעו מהתנועה הקיבוצית, ובמקביל לו פעל סניף של הסמינר בקיבוץ יגור. מרגולין גם עסק בכתיבה פדגוגית ובכתיבה לילדים.  

יהושע מרגולין נפטר בתל-אביב בכ"ו באלול תש"ז (10.09.1947), והובא למנוחת עולמים בקבר חצוב בסלע בין עצי אורן במדרונות יער אלכסנדר,  שהוא כיום חלק מהגן הבוטני של אורנים. משאלתו האחרונה של מרגולין הייתה להקים סמינר להכשרת מורים ברוח משנתו. משאלה זו אף מופיעה בסעיף הראשון של צוואתו: "נא לקבור אותי בקברות תל אלכסנדר אשר סמינריון הקיבוצים, שהיה משאת נפשי כל הימים, עומד להיבנות עליו."

בחודש אוקטובר 1947, במלאת שלושים למותו, התכנסו שותפיו לדרך, תלמידיו ומוקירי זכרו ונשבעו להגשים את חלומו: להקים בסמוך לקברו את הסמינר למורים של התנועה הקיבוצית. 

ב-1951 הסתיימה הבנייה של בית המדעים ״בית מרגולין״ העומד על תילו עד היום והוקם סמינר אורנים, שלימים התפתח והפך למוסד האקדמי הפועל באותו המקום בו ביקש מרגולין להקים אותו, עד היום.

לרגל חגיגות ה-70 לייסוד אורנים, נמסרו לידי אורנים שני פריטים אישיים מרגשים מעזבונו של מרגולין, על ידי עידית לבבי גבאי, נכדתו של מאיר לבבי ז"ל שהיה מתלמידיו של מרגולין, חבר נפש קרוב שלו והאפוטרופוס של צוואתו. 

הפריטים כוללים את דרכונו האישי שהופק באוגוסט 1928 על ידי ממשלת פלשתינה-א״י ומכתב קריאה לפעולה שניסחו תלמידיו במלאת 30 לפטירתו לגיוס קהילתי של הממון הדרוש להקמת סמינר להכשרת מורים על גבעת אלכסנדר שהיה משאת חייו של מרגולין.