במהלך חייה אספה מרים רות ספרי ילדים מאוירים מהארץ ומהעולם וכן ספרי עיון אודות ספרות ילדים. האוסף כולל ספרי פעוטות כמו גם ספרים לילדים גדולים יותר, עם דגש על ספרים מאוירים. הוא כולל ספרים בשפות עברית, אנגלית, רוסית, צ'כית, צרפתית, ערבית, יפנית, סינית, איטלקית, גרמנית, טורקית, יידיש, ועוד. האוסף מאורגן על פי תפישתה הייחודית של רות, ובהתאם לקריטריונים אותם היא הסבירה לקראת העברת האוסף בשנת 1990: "האוסף מאורגן בחלוקה למדורים אחדים לפי נושא, או יוצר, או ז'אנר, או גיל הנמענים. חלוקה זו עזרה לי בהפעלת האוסף במפגשים עם מבוגרים ועם ילדים". (ראו פרק ד').
רות החליטה עוד בחייה לתרום את האוסף שלה למוקד ספרות ילדים (מסי"ל) במכללת אורנים בראשותה של עדנה קרמר סופרת ילדים, עורכת ומספרת. מסי"ל (לימים המרכז לספרות ילדים על שם מרים רות) הוקם ב-1982 בשיתוף מלא של המורות לספרות ילדים. מרים רות פרשה מאורנים שנה קודם לכן אבל הייתה שותפה מלאה ליוזמה ולתכנון. רות קיימה במשך כ-8 שנים סדנת לימוד בשער הגולן לצוות מסי"ל, כך שהייתה מעורבת ומשפיעה בכל המתרחש. באותה שנה העבירו את החומרים בתחום ספרות ילדים (חומרי הדרכה, לא ספרות יפה) מהספרייה למסי"ל. . ישראלה נווה, שהייתה עד אז אחראית בספרית אורנים על כל הקשור בספרות ילדים, עברה למסי"ל יחד עם חומרים מהספרייה והצטרפה לצוות המוקד כספרנית. ב- 1987 עבר מסי"ל מבית הדומי למרחב גדול יותר – שתי כיתות לימוד, חדר משאבים וחדר ספרייה. התקבלה אז תרומה מעמותה ע"ש אביה של מרים: יעקב רות (מורה ומנהל בי"ס יהודי בהונגריה), עם הרחבת המוקד הועברו אליו גם ספרי הילדים מספרית אורנים, חלקם נכללו באוסף מרים רות והשאר באוסף מסי "ל ובשיטת סידור מדפים שונה. המוקד החדש נחנך בטקס חגיגי בהשתתפות חברי עמותה של פנסיונרים יוצאי הונגריה, חניכים לשעבר של אביה של מרים שאף הרימו תרומה למרכז.
מאותה שנה (1987) ריכזה עדנה קרמר את המוקד באופן רשמי, בשיתוף עם חוה יסעור שהחליפה אותה עוד קודם לכן בריכוז המקצוע, וכן, עם חנה שלם שהחליפה את ישראלה ואחר כך עם שרה לביד ולאחריה ד"ר נעמי דה מלאך.
בשנת 1990 נחתם זיכרון דברים בין רות לאורנים לקראת העברת האוסף למכללה, והיא הקדישה זמן לקטלוג ותיעוד האוסף. יחד עם עמרם צמח, היא יצרה קטלוג ובו רשמה 2863 פריטים מתוך האוסף, תארה והעריכה אותם.
בנוסף למתואר לעיל, במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים התווספו לאוסף ספרים רבים אשר לא הוערכו על ידי רות אולם הם סודרו על גבי המדפים בשיטת אוסף מרים רות (ראו פרק ד'). המקור העיקרי לספרים הנוספים הוא תרומות, בעיקר מספריות הקיבוצים המעפיל, עין השופט והזורע, ספרים ממרכז לספרות ילדים בטורונטו שבקנדה, וכן מתנות מעמיתים וידידים וביניהם יהודית יחזקאלי מחיפה, יודית שחרי ממעיין ברוך, עמירה זכאי מדן, נעמי פוגל מתל אביב, ציפורה גלצור מעין השופט, רות גפן-דותן מאילת השחר, מנחם רגב מירושלים, ברכה עופר מעפולה ומירה מאיר מנחשון.
עם פטירתה של רות בשנת 2005 נחתם האוסף.
בשנים 2012-2013 האוסף אורגן וקוטלג בשיתוף פעולה בין צוות המרכז לספרות ילדים לצוות הספרייה, תוך שאיפה לשמר את ההיגיון שהנחה את רות בארגון האוסף, לצד התאמה לסטנדרטים המקובלים בקיטלוג.
הספרים עצמם נשמרים לצרכי מחקר עיון ויעץ בחדר אוסף מרים רות במרכז לספרות ילדים באורנים.
גדעון לוין הציע תורת גן ושיטת עבודה בגן הילדים . שיטה זו יוצאת מן הפעילויות של הילד הזורמת באופן חופשי במשך כל שעות הפעילות בגן. השיטה בנויה על מעורבות חינוכית משתתפת של הגננת בפעילויות השונות של הילדים. גדען לוין חבר קיבוץ להבות הבשן, שימש כמרצה בפסיכולוגיה של הגיל הרך בימי "סמינר אורנים". בשנת 1974 הקים את המרכז ללימוד פעילויות של הילד שבמכללת אורנים ועסק במחקר שיטות העבודה בגן הילדים. פרסם שורה ארוכה של ספרות מחקר ומאמרים.
מעזבונו של ד"ר חביב בולוס (1948 - 2012) חוקר ומרצה.
ד"ר חביב בולוס היה ממייסדי החוג לערבית במכללת אורנים
משפחתו תרמה את האוסף לספרייה
אודות האוסף
האוסף כולל בעיקר פריטי אפמרה על "אמנות עכשווית" ובהם מידע עולמי על אמנים, תערוכות, מוזיאונים, גלריות וירידי אמנות וכן קטלוגים של תערוכות, אותם אספה נאור במשך כעשרים שנה, ואותם שמרה לפי "תיק אמן" או "תיק נושא" (אמנות פלסטינית, פמיניזם, יודאיקה, בינאלה, דוקומנטה...).
בהמלצת ראשי המכון לאמנות ורשות המחקר באורנים, עברו הפריטים דיגיטציה וקוטלגו על ידי צוות הספרייה באורנים.
מאגר המידע הדיגיטאלי שהוקם נועד לתאר, לשמר ולהנחיל ידע על מלאכת האוצרות המיוחדת של אוצרי גלריות לאמנות, וכן מידע על סצינת האמנות העכשווית כפי שחוותה נאור בין השנים 1990-2010. המאגר הדיגיטאלי מיועד לצורכי המחקר של קהילת אורנים.
אודות האוצרת
דפנה נאור, בעלת תואר ראשון לתולדות האמנות, האוניברסיטה העברית בירושלים, וכן תואר שני, בהצטיינות, במנהל החינוך, האוניברסיטה העברית בירושלים. למדה קורסים באמנות באוניברסיטת קליפורניה, בברקלי ובלוס אנג'לס, ארה"ב.
בין השנים 2001-1992 הקימה וניהלה גלריה, 'מקום לאמנות עכשווית', בירושלים. בגלריה הוצגו תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות של חזית האמנים בארץ. הפעילות בגלריה כללה אוצרות, ארגון והפקה של תערוכות ואירועי אמנות, בארץ ובחו"ל.
בין השנים 2002 - 2011 הקימה גלריה ואצרה תערוכות ב: 'הייטאצ', מקום לאמנות עכשווית', בהרצליה פיתוח. בשנים אלה, בשיתוף עם שותפתה לילך גילים, פיתחו את התחום של ייעוץ בבחירה וברכישה של אמנות עכשווית עבור מבנים ציבוריים, עבור לקוחות פרטיים ועסקיים.
2012 - עוסקת בתכנון ובאוצרות של פיסול, וכן בייעוץ בבחירה וברכישה של אמנות עכשווית.
בשנת 2011 תרמה לספריית אורנים את מאגר המידע שאספה בתחום האמנות החזותית: ציור, פיסול, צילום, אדריכלות ועבודות וידיאו .
להלן דברים שרשמה דפנה נאור
"בספטמבר 1991 פרשתי מעבודה רבת שנים, וגם אהובה, בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. סברתי אז, שיש לי עניין לעסוק באופן מקצועי בתחביב שהיה יקר לי משך שנים רבות, אמנות עכשווית. לא היה לי כל ניסיון מעשי בתחום, אלא, תואר אקדמי מורחב בתחום של תולדות האמנות.
תחילת הפעילות שלי בתחום האמנות, התקיימה בביתי, בשכונת בקעה בירושלים. ירושלמים חובבי אמנות, מבקרים וקבוצות מכל רחבי הארץ, וגם מן העולם, טיפסו במדרגות אל הקומה הרביעית. הרחק הרחק מהקביה הלבנה, הוצגו במרחב הביתי ציורים, צילומים, פסלים ועבודות וידיאו.
בתוך חללי הבית נאצרו תערוכות יחיד וגם תערוכות קבוצתיות. אמנים רבים נסחפו והכינו עבודות ייעודיות למקומות מסויימים בתוך הבית. רבים חשבו שזו חגיגה ירושלמית בזעיר אנפין ! כך אמרו. לא ידעו שמי שלמד יותר מכל, זו אני.
עקב בצד אגודל, שיעור אחר שיעור הרחבתי דעת מידידי האמנים. למדתי להתבונן ולראות, להתרשם ולחוות, לדעת ולזכור. הסקרנות הובילה אותי לביאנלות בוונציה, לכל הדוקומנטות בקאסל, לגלריות ולמוזיאונים הנפלאים ברחבי העולם, לביקורי סטודיו מרתקים בארץ ובעולם.
במפגשים, בביקורים, באירועים אספתי חומר תיעודי על אמנים, גלריות, תערוכות, אוספים בארץ ובעולם. לימים, אנשים בתחום האמנות נעזרו בחומר הרב שהלך והצטבר בספרייתי. מי שעסק שנים רבות בתחום החינוך בודאי יודע מה רבה ההנאה לשתף את הזולת בידע שצברת משך השנים.
אין קץ לשמחתי, כשאני חווה את האהבה בה מתקבל המידע הארכיוני בספריית מכללת אורנים. ועל כך אני מודה לכל השותפים במלאכה".
דפנה נאור 14.02.13
רשמה: ד"ר איריס חי, 2014
ב 5 לנובמבר 2004 הלך לעולמו האמן ,חתן פרס ישראל 2000 - מיכאל גרוס ז"ל .
גרוס לימד פיסול כאמן בכיר במכון לאמנות במכללה האקדמית לחינוך,אורנים
בין השנים 1960-1985 [25 שנה], והעמיד דורות רבים של תלמידים שקבלו ממנו השראה וידע.
הגב' אביבה דלסקי גרוס, אלמנתו של מיכאל גרוס ז"ל תרמה באדיבותה יצירה מעזבונו של האמן וכן תרמה לאורנים את אוסף השקופיות שבהן תעד לאורך השנים האמן את יצירותיו .
מקום תצוגתה הציבורי של היצירה נקבע בספריה של אורנים ובטכס החשיפה שהתקיים בחודש מרץ 2005 הועלו קווים לדמותו של גרוס: נשאו דברים:האמן יעקב דורצ'ין מאונ' חיפה , ד"ר אמונה נחמני גפני ודני זק מרצים מהמכון לאמנות באורנים .
אוסף השקופיות של עבודות האמן עבר דיגיטציה וקוטלג על ידי צוות הספרייה של המכללה האקדמית לחינוך אורנים, מתוך זיקה להמשכיות ולמחויבות שלנו לחינוך לאמנות ולתרבות בישראל.
אוסף מסע אל המורשת היהודית
אוסף זה נתרם לספרייה בשנת 2014 על ידי ד"ר ג'ק פסטור, דיקן הפקולטה לחינוך חברתי קהילתי באורנים.
האוסף כולל 11 סרטי VOD שצולמו בקרב קהילות יהודיות בעולם וחומר תיעודי נוסף.
הקלטות נמסרו באדיבות מנהלת הפרויקט לדיקן בזכות ההשתתפות והשותפות בחלק מהמסעות.
אוסף זה ניתן לצפייה על ידי קהילת אורנים ומיועד לצרכי לימוד ומחקר במכללה.
פרופסור עקיבא גלבוע - 1916-2008 היה מהמומחים הגדולים בארץ להיסטוריה רומית ולשפה הלטינית.
יליד פולין, עלה ארצה (1938) כסטודנט של האוניברסיטה העברית בירושלים בה סיים תואר ראשון (1941) בהיסטוריה כללית,
לימודים קלאסיים ותולדות ישראל. ב 1941 התגייס לשירות צבאי בבריגדה היהודית (בה שירת עד 1946).
ב 1951 נתמנה למורה השפה הלטינית באוניברסיטה העברית.לאחר השתלמות באוקספורד, מטעם האוניברסיטה, הורה לטינית
באוניברסיטה העברית והיה מורה-אורח להיסטוריה עתיקה בבית ארדשטיין בחיפה. ב-1958 קיבל תואר דוקטור מטעם
האוניברסיטה העברית. מ 1963 לימד במכון האוניברסיטאי של חיפה, לימים אוניברסיטת חיפה. הקים את החוג להיסטוריה כללית,
עמד בראשו (1968-1963) והיה הדיקן הראשון של הפקולטה למדעי הרוח (1973-1970).
*מתוך טכס הענקת התואר "יקיר האוניברסיטה" 1997.
לאחר מותו, בחרה משפחתו לתרום את ספרייתו למכללה האקדמית לחינוך אורנים.
אוסף ספרים ומחקרים בנושא טכנולוגיה קראמית מעיזבונה של רחל שכנר (1930-2014).
בוגרת אוניברסיטת חיפה בחוגים "אמנות – יצירה" ו "חינוך - תכנון ודרכי הוראה".
השתלמה בטכנולוגיה קראמית באקדמיה לאמנות בצלאל ובאוניברסיטת אלפרד בארה"ב.
עבדה כמורה לטכנולוגיה קראמית במכון לאמנות באורנים בשנים 1978-1991 לאחר 16 שנות הוראה בסמינר למורים וגננות ערביים שבחיפה.
כתבה את המילון הראשון בעברית למונחי הקרמיקה.
קנאית בלתי מתפשרת לבכורתה של הקדרות ולמיקומה המרכזי בחיינו וכדבריה: "כל העולם קרמיקה ואנחנו איננו אלא קדריו".
האוסף כולל ספרים בתחום הקרמיקה, מאמרים, רשימות ומחקרים בנושאי טכנולוגיה קראמית פרי ניסיונה רב השנים.
לאחר מותה, בחרה משפחתה לתרום את ספרייתה ומחקריה כולל מתכונים מקוריים בכתב ידה למכללה האקדמית אורנים.
המכון לחקר החינוך הקיבוצי
המכון פעל באורנים בין השנים 1967-1971. הוציא לאור את כתב העת "ידיעות" ופרסם עשרות מחקרים בתחום החינוך בקיבוץ.
המשכו ביחידה לחקר החינוך בקיבוץ ובמרחב הכפרי הפועלת באורנים כגוף מחקר עצמאי, בשיתוף פעולה עם הנהלת אורנים ומחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית במסגרת הרשות למחקר והערכה באורנים, ומטרתה לבצע ולקדם מחקר העוסק בחינוך הקיבוצי על כל גווניו.
המכון לחקר החינוך הקיבוצי "ספריית הסתדרות המורים" – בן סרוק 8 תל אביב, הוקמה בשנת 1964 מתרומת פרופ' צבי שרפשטיין ושושנה ז"ל.
בראשיתו נסב אוסף הספרייה סביב נושא החינוך העברי בארצות הברית ובהמשך סביב נושא הפדגוגיה (הספרייה הפדגוגית - סימנה צהוב)
לצד האוסף הראשון, התפתחה החל משנת 1965 הספרייה של בית הספר הגבוה להשתלמות מורים שפעלה עד שנת 2009 (ספריית בית הספר להשתלמויות-סימנה לבן).
מנהלי הספרייה היו סיני אלכסנדרוביץ ולאחריו יוסי שירן.
בשנת 2011, בעקבות סגירתה הועברה "ספריית הסתדרות המורים" למכללת אורנים.
בנם של המייסדים, פרופ' בן-עמי שרפשטיין ורעיתו גילה נתנו ברכתם לבחירה בספריית המכללה האקדמית לחינוך אורנים, כספרייה ראויה לקלוט את תכולת הספרייה ובנוסף העניקו תקליטור ובו כתבי צבי שרפשטיין אשר הובאו לדפוס בהוצאת "שילה" בניו יורק.
פסל הברונזה של דיוקן פרופ' צבי שרפשטיין שפיסל נתן רפופורט בשנת 1959 התקבל יחד עם האוסף והוא מוצג בקומת הכניסה לספרייה.
רשמה: ד"ר איריס חי, 2014