קשה להאמין שזו היא לנו תערוכת סיום שניה בחסות הקורונה. מטבע הדברים הייתה זו שנה מורכבת וטעונה לסטודנטיות ולקהילה אך גם כזו שהציבה תנאים שלעיתים ובאופן מפתיע אפילו תמכו בניסוח הפרויקטים ובהתבוננות פנימה.

השנה מסיימות את המסלול 20 בוגרות ובוגר אחד. רובן ככולן מתגוררות באזור הצפון וימשיכו להביא את בשורת האמנות והוראת האמנות לישובים והקהילות שלהן.
אין זה מקרה שרבים מהפרויקטים סובבים סביב מושג הבית הפרטי והמדיני אשר הופך השנה לעולם ומלואו, רוחש, מרובד ומורכב. המרחב המגן, מוכר ועוטף כבימים ימימה נתפש הפעם לעיתים גם כמאיים, מחניק ומצמצם  ופעמים אחרות - משובש ובלתי מתפקד.

רבקה גלס מציבה בתערוכה שאריות וחפצים הקשורים לסביבתה הביתית הנוכחית, אשר יצאו מכלל שימוש ונמצאו במזבלה במושב בו היא גרה – היא מתערבת בהם ומתכתבת דרכם עם בית ילדותה.

אסראא גנאיים גם היא, דנה ומשוטטת במרחבי ביתה הנפשי והפיזי בסכנין, מרגע היותה אשה נשואה ואם ומגדירה באמצעות הצבת אוביקטים פיסוליים בטכניקות מעורבות את גבולותיו-גבולותיה בו מחדש.

אצל רזאן שאמי מתפרק הבית המסורתי לקולאז' קליידוסקופי של מצבים ורגעים בחייה שלה ושל הנשים והילדות סביבה. היא מתבוננות דרך עדשת הווידאו ובאמצעות הציור, בבית הוריה וסביבתה הקרובה ומבינה תוך כדי פעולה את נקודת המפנה שהיא חווה כאשה ערביה-פלסטינית בעכו של היום.

אסיל חנא דנה בבית במובנו הרחב ביותר בהיבט של מורשת תרבותית. היא חוקרת מלאכות אשר עוברות מדור לדור, כדוגמת רקמה במוטיבים צורניים האופייניים לאזור מגוריה הגליל התחתון -  ומגדירה מחדש את מקומה בשרשרת, ע"י חיבור והתכה של מצבי קצה חומריים: רקמה וחימר.

דואא בסיס מגדירה מחדש את מרווח התנועה והיצירה בתנאים מגבילים של צמצום והיעדר תנועה.  היא חושפת  ומערערת את הגבול בינה ובין העולם באמצעות פעולות הבוחנות את מושג הזמן ברישום, פיסול ,ווידאו פרפורמטיבי.

פאיזה חדד דוחה בתוקף נורמות חברתיות ופוליטיות אשר מצמצמות ומגבילות אותה כאינדיבידואל ומשתמשת בהן לעיתים בסרקזם, בהצבה חומרית תלוית מקום, ככוח מניע לפעולה

רוזאן עוראבי  גם היא נכנסת עמוק פנימה ומשוטטת בחדרים פנימיים של נפשה, כילדה, כאשה וכאם, ומעבדת מחדש חוויות וחרדות אשר מהן היא קמה ונבנית מחדש.

אצל ענת לדרייך נבנה פרויקט הגמר בצורה של דיאלוג זום מקצועי-קולגיאלי. כאמנית-מחנכת, היא תוהה ומנהלת שיח על מהות ה'נורמטיביות' ועל גמישות גבולותיה.

ליז בן עטר התחילה את מהלך פרויקט הגמר בפרסום פוסט ברשתות החברתיות. משם היא יצאה לתהליך מרתק ששיאו במפגשים מתועדים וביצירה משותפת עם נשים שותפות גורל מכל רחבי ישראל.

רואן סעד טווה במהלך השנה את החוט שמקשר בינה לבין סבתה, ילדותה וכעת גם בתה שלה במיצב רקום על גבי שקיות ניילון נעות ברוח.

ליאל משקל מקיימת במיצב ווידאו וצילום טקסים אשר נעים בתווך בין הגשמי לרוחני, בין הגוף להיעדרו.

חנאן שלאבנה רושמת בעיפרון. היא מנסחת קו אשר מחבר מחדש את הגוף לטבע. היא חוקרת טקסטורות וחושפת את די.אנ.איי קמאי משותף לה כאשה ולטבע.

בנאן מסארוה מציגה סדרת פסלים בקנה מידה משתנה. במהלך חודשי התבגרות והבשלה שלה עצמה, היא מלקטת חומרים מביתה וסביבתה, מחברת ואוגדת אותם ויוצקת בהם במשמעות רגשית ואישית חדשה.

מעיין משה מטפלת במדיות שונות בגוף השביר הדואב והפגוע. דרך מחקר היסטורי בנושא תותבות וסדים  היא מפרקת, מרכיבה מחדש ותומכת בגופה שלה.

דואא וותד מנכיחה בעיפרון ובקו סבך גופני-נפשי. באמצעות פעולת הרישום היא חושפת ופורמת אותו.

פאדי חליל דן במיתוס על גבריות באמצעות דימוי פיסולי על התפר בין הקומי לגרוטסקי

שדא גדיר עובדת ובונה את ביתה בסדרת ציורי שמן על בד אשר מערערת וקוראת תיגר על תפקידיה של האשה הערביה ועל חלוקה מגדרית שרירותית.

מורג'אן אברהים מציפה ועוסקת גם היא בסוגיות חברתיות-נורמטיביות ומציבה במרכז פרויקט מגוון מדיות אבן חן שהופכת במעשה אבסורד – למשקולת.

דיאנה עוסמאן יוצרת מיצב פיסולי תלוי מקום ומשתמשת בכח הרצון שלה על מנת להפרות אדמה בחיים ויצירה ברוח. בעת הצורך גם עשב שוטה הוא עולם ומלואו.

מיכל בר נוטעת בקרקע של אורנים מיצב פיסולי רגע לפני סיום לימודיה. לאחר נדודים בין ארה"ב לישראל היא מלקטת חומרים בחוף הים ובסדנאות אורנים, משכפלת ומלחימה אותם בטכניקה מעורבת.

ודואע סקר יוצאת למסע בחזרה אל חוף הים, ואל רגע קצר ומשנה תודעה אשר היא חווה שוב ושוב במיצב ווידאו וקול.


כבכל שנה, אבל אולי השנה יותר מתמיד – מזמין הקמפוס של אורנים אשר נטוע בסביבה סוציו-גיאוגראפית  רחבה של איזור חיפה והצפון, את הסטודנטיות לחוות אותו ואת סדנאותיו וחלליו כבנות בית. הסטודנטים אינם אורחי המכון לאמנות, אלא חיים בו, עודרים את אדמתו ומפיחים בו רוח.

אנו מזמינים אתכם לבקר בתערוכה ולחוות יחד עימנו יבול מרשים ומרגש של אנשים ויצירה.
בעז נוי
מנחה פרוייקט הגמר
נעה צורן
מרכזת תערוכת הבוגרים
עודד הירש
ראש המכון לאמנות

לפרטים כליים על התצוגה ובדבר הסדרי נגישות במקום, נא לפנות
לנעה 0502009850 / noa_t@oranim.ac.il